החלטה בתיק מ"ת 36458-09-11 - פסקדין

זוהי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, הסתייעות ברכב לביצוע פשע (ביחס למשיב 1), ניסיון להשמדת ראייה (ביחס למשיב 2) והתחזות לאדם אחר ושהייה בלתי חוקית (ביחס למשיב 3).

על פי האמור בעובדות כתב האישום מיו ם 8.9.11 בשעה 09:30, נסעו המשיבים ברכב מסוג פג'ו מכיוון תל שבע לב"ש, כאשר המשיב 1 נוהג ברכב, המשיב 2 יושב לידו ואילו המשיב 3 יושב במושב האחורי. במועד ובמקום המתוארים לעיל, החזיקו המשיבים ברכב סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 20 גרם, שלא לצריכה עצמית וללא היתר כדין.

כתב האישום מוסיף ומפרט כי בסמוך לאחר שהמשיבים פנו בצומת חטיבת הנגב ימינה לכיוון שכונת רמות, השוטרים הורו למשיבים לפתוח את הדלת, אולם אלו נעלו אותה וסרבו לפתוח, עד שהשוטרים נאלצו לנפץ את שמשות הרכב.

עובדה 6 לכתב האישום מתארת כי המשיב 2 בשעה שהשוטרים פרצו לתוך הרכב, קרע שקית ניילון שהכילה סם והחל לפזרה על הרצפה, וזאת כדי למנוע מהשוטרים את תפיסת הסם. לאחר שהמשיבים נעצרו, המשיב 3 הזדהה בפני השוטרים וכזב בשם "אדם מגורי", וזאת בכדי למנוע את זיהויו האמיתי.

בדיון שבפניי, הסכים המשיב 2 לקיומן של ראיות לכאורה ככל שהדבר נוגע לחלקו של משיב זה, כעולה מכתב האישום ואילו המשיבים 1 ו-3 לא חלקו על מציאת הסם ברכב, אלא שאליבא ב"כ המשיב 1 וכפי שיפורט בהרחבה בהמשך לא ניתן ללמוד על מודעותו של המשיב 1 לכך שברכב מצויים סמים ובדומה העלה ב"כ המשיב 3 טענה זהה, לפיה משיב זה, חרף נוכחותו בתוך הרכב לא ידע על קיומם של הסמים.

נוכח האמור לעיל, הפנה ב"כ המבקשת לראיות המקימות את התשתית הראייתית הלכאורית בעניינם של המשיבים, כאשר בראש ובראשונה זה נסמך על החזקה הקונסטרוקטיבית הקובעת כי בעצם הימצאותם של הסמים ברכב, כאשר בתוכו מצויים שלושת המשיבים יש בה כדי לשייך אותם לכל אחד מהם. זה הפנה לחוות הדעת מז"פ בדבר היותו של החומר סם מסוכן מסוג קוקאין, כך גם למשקל העולה מאותו חוות דעת.

ב"כ המבקשת הפנה למזכר של השוטר אלעד קרדי, ממנו עולה כי הבחין טרם פתיחת דלתות הרכב כי המשיב 2 מפזר את החומר בתוך הרכב ובהמשכם של דברים מניח את השקית בתוך תא הכפפות. על פי האמור במזכר זה, השוטר אוסף מהשטיחים והמושב שליד הנהג את אותו חומר שפוזר, תוך פירוט האופן שבו הדברים נעשו. בצד מזכר זה, מפנה ב"כ המבקשת למזכר של השוטר מוטי בטיטו, אשר חוזר על הדברים כאמור לעיל ואף מוסיף כי שלושת המשיבים סרבו לפתוח את דלתות הרכב ולאחר ששמע מהשוטר קרדי את העובדה כי המשיב 2 מפזר את תכולת השקית בתוך הרכב, הוא נאלץ לשבור ולנפץ את חלונותיו. בצד קבוצת מזכרים אלו, זה מפנה למזכרים נוספים מהם אנו למדים על כניסתו ויציאתו של רכב הפג'ו מתל שבע, כאשר ממזכרים אלו ניתן ללמוד על סדר הישיבה בתוך הרכב.

בצד החזקה הקונסטרוקטיבית, זה מפנה לגרסותיהם של שלושת המשיבים במשטרה, אשר בחלקם של ההודעות בחרו לשמור על זכות השתיקה ואילו ביחס ליתרת הודעותיהם מצביע על שקרים וסתירות רבות. בין היתר, זה מפנה לכך שהמשיבים מכחישים את עצם נסיעתם לתל שבע, וזאת בניגוד לראיות הברורות העולות מהזכ"דים השונים בעניין.

אשר למסוכנות הנשקפת מן המשיבים, הרי בעניין זה קמה עילת מעצר אוטומטית וזו רק מתחזקת נוכח טיב הסם, כמותו, ונתונים אישיים של כל אחד ואחד מהמשיבים אשר בהם יש כדי להגביר המסוכנות.

מנגד, ב"כ המשיב פירט את מה שלדבריו יכול ומשמיט את קיומן של ראיות לכאורה או למצער מחליש עד מאד את הראיות. טענה ראשונה וכללית אותה העלה נוגעת לכך שכתב האישום אינו נוקט במינוח "צוותא חדא". בעניין זה, עוד במעמד הדברים הפנה ב"כ המבקשת לעובדות כתב האישום אשר נוקט בלשון רבים בסעיף 8 ובו כתוב במפורש כי הנאשמים החזיקו בסם המסוכן, וטען כי ממילא שמורה לו הזכות לתקן על אתר את כתב האישום.

כראש פרק ראשון בטיעוניו, ביקש ב"כ המשיב 1 ללמד על הסתירות והעדר המהימנות ביחס לדו"חות השוטרים. בעניין זה, זה מציין כי חרף התיאור בדבר כניסה ויציאה מהירה של רכב הפג'ו מתל שבע, אף לא אחד מהשוטרים מציין האם הרכב עצר בתחנת סמים כלשהי, האם מישהו ירד מהרכב, וזאת תוך הפנייה ליתר חומר הראיות אשר גם ממנו לכאורה לא עולה שאף אחד מהמשיבים קנה מהמקום סמים או ירד מהרכב.

משכך, לדבריו, לא ניתן לסבור כפי טענת ב"כ המבקשת כי הגעתם לתל שבע נועדה לצורך קניית סמים.

טענה נוספת אותה זה מעלה נוגעת ביחס לאופן שבו אסף השוטר את הסם אשר פוזר לכאורה על רצפת הרכב, אגב כניסתם של השוטרים אליו. זה טוען כי לא ברור כיצד זה ביצע פעולה זו, כיצד סינן וידע להבדיל בין הסם לכאורה לבין אבק או כל דבר אחר שהיה באותה עת באותו רכב, כך שלא ברור גם כיצד הגיעו לכמות הסם הנקובה בכתב האישום של 22 גרם ברוטו. בפרט אמורים הדברים של ב"כ המשיב זה, בדבר היכולת להבחין בין אבק אשר יכול ויימצא ברכב לבין הסמים עצמם שהינם אבקה.

אשר לטענה כי המשיבים אשר שהו ברכב סרבו באופן מכוון לפתוח את דלתותיו, זה מצביע על כך שברכב המדובר ישנו מנגנון אוטומטי אשר מעל מהירות מסוימת נועל את הדלתות ללא התערבות הנהגים ולחיזוק טענתו אף הביא לעיון בית משפט את ספר הוראות הרכב הנ"ל, אשר יש בו כדי לחזק את טענתו זו.

עוד זה הפנה לתנאי התאורה אשר עולים מן התמונות, כאשר הדבר עומד בניגוד לעולה בדוחות השוטרים לפיהם הייתה תאורת רחוב ויכלו להבחין באופן ברור במכוניות.

בסופם של דברים, כאמור הפנה לעיקר טענתו כך נדמה כי גם אם כל המכשלות עליהם הצביע התבדו, עדיין לא ברור לשיטתו כיצד ניתן ללמוד באופן פוזיטיבי על מודעותו של המשיב לקיומם של הסמים ולדבריו כל חטאו של משיב זה בכך שהיה נוכח במקום בעת ביצוע המעצר.

אשר לחלופה בעניינו של משיב זה - הרי אליבא ב"כ, מדובר במי שחרף העובדה כי קיימות בעניינו הרשעות קודמות זה מעולם לא ישב במעצר, לא הורשע בעבירות סמים תוך שהוא מפנה לחוו"ד הפסיכיאטרית שהתקבלה בעניינו אשר גם אם קובעת שזה כשיר לעמוד לדין, עדיין מצביעה על בעיות נפשיות לא פשוטות.

ב"כ המשיב 2 כאמור לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, והפנה את עיקר יהבו על מנת שבית משפט יורה על קבלת תסקיר, זאת הוא מבסס בהינתן העובדה כי המשיב פנה טרם מעצרו ובירר אפשרות השתלבותו בהליך גמילה, כאשר בסופם של דברים, זה לא עותר לשחרורו לחלופה במעצר בית אלא מבקש לשקול שחרור לחלופת גמילה סגורה. לדבריו, זו ההזדמנות, חרף עברו המכביד של משיב זה, ליתן לו הזדמנות להציל עצמו, ובסופם של דברים הגיש פסיקה אשר בה הורו על שחרור לגמילה גם במקרים חמורים.